 | את הרכב המחתרת של שלמה מוביל אלון ברקאי, בוגר ביה"ס למוזיקה – 'רימון', הפועל בתחומי מוסיקת הג'אז-פוֹלק-רוק מזה כשש שנים. בשנת 2000 הקים את ההרכב TAXIJAZZ ובמסגרתו יצא האלבום הראשון "Old news" בחברת התקליטים N.M.C. |
לשמיעת קטע מהדיסק לקריאת כתבה על הספר לאתרו של המחבר  +  קטע מתוך הספר - המחתרת של שלמה / אלון ברקאי צחנת המרתף הבהירה לכולם על העומד להתרחש . אכן תפאורה מושלמת למופע המחתרת. אורות מעומעמים קיבלו את פנינו. אבק דק של מכרות פחם נישא באוויר. מול הכניסה משתרך לו בר ארוך, סטנדרטי, עמוס כוסות בירה, יין, שוטים להקפצה וכוסות קפה לסוגיו. מאחוריו, על מדפים, מסודרים בקבוקים שונים ומשונים. בחזית הבר נטועים כעשרה כיסאות גבוהים. על הדלפק קעריות בייגלה, זיתים וכמה מאפרות משומשות לעייפה, שראו כבר בדלים מעוכים מכל העולם. מאחוריו, במקום בו ניצבים ברזי החביות, מסודרות בשורה שלוש מוזגות יפות וחטובות שעושות חשק לשתות. בתקרת המקום תלויים שרידים של תפאורות עתיקות, שיצאו לגמלאות מהתיאטרון שלמעלה. ממש לא אופנתי המקום הזה, אבל ללא ספק יוצר את האווירה המבוקשת ממרתף מחתרתי, הלוכד צלילים מאובקים לכדי אמירה ערמומית. משנכנסים, מצד שמאל, יש דלת סתרים, המובילה למסדרון ארוך ובו דלתות רבות. חלקן לתאי שירותים, חלקן לחדרים לא ברורים. לאחד החדרים הללו ווינסטון הגניב אותי בעת חולי, בזמן שהקאתי את נשמתי. החדר, למרבה המזל וההיגיון, נשאר קפוא כמו לפני שבוע. הקיא שכב על הרצפה, בפינה השמאלית, ללא ריח וללא רוח חיים. ישבתי לצדו על כורסת קש. אין לי מושג מה הקאתי. שתי מראות איפור גדולות עיטרו את קירות החדר. מול המראות ניצב איתן ארון בגדים גדול, מעץ חום כהה. בפינה נחו שלוש שקיות ניילון ענקיות, עמוסות פסולת נייר. נראה שהן מונחות כך כבר שנים, עטופות שכבת אבק עבה. פעם היה זה חדר שוקק חיים. ניסיתי לדמיין אותם, את השחקנים, יושבים מול המראות, מתאפרים, מתלבשים, מתרגשים עד כדי שיתוק, בדרך לגרדום הקהל. אדרנלין מזוקק זורם בדמם, אחוזים דיבוק הכפיים, המוחאות בירכתי האולם. נשארתי בחדר עוד דקות אחדות. מעשן סיגריה, מאפר על הרצפה, מביט עמוק אל המראות, סופג את אדרנלין השחקנים ומתכונן להצגה הגדולה שלי. בדל הסיגריה מצא את מקומו בתוך מאפרת הקיא המת, מאחד את גורמי החולי שלי לעיסה אחת יבשה, כבויה. דלת הסתרים הובילה אותי חזרה לזירת המרתף, שהספיקה כבר להתכסות בשולחנות עץ פשוטים וכסאות תואמים מרופדים, כל אחד בכרית בד. צבע השולחנות, הכיסאות והכריות – שחור. שחור כמו הקירות. שחור כמו התקרה. הכל שחור. בחרטום הזירה מוצבת במה ובירכתיה, מאחורי שולחנות הקהל, עמדת הסאונד ובקרת התאורה. מתתיהו-בום ושי-פוטון כבר איישו את העמדות וזרקו הוראות לכיוון הבמה. 
הרשם כחבר וכנס לדף המיוחד "לחברי האתר בלבד". למה לי להרשם? מוזה הוצאה לאור |