Login
 מוזה הוצאה לאור - קטלוג ספרים

 איפה אתה  141 עמודים
 עמי סמולרצ'יק  39ש"ח (במקום 59 בחנויות)
להגדלה, לחץ על העטיפה
 

 

השחקן עמי סמולרצ'יק עושה זאת שוב! אחרי שהביא לנו את סרט הפולחן "מבצע סבתא", הוא עושה זאת שוב-  הפעם בספר!

יעל ויונתן בעיצומו של משבר עמוק בזוגיות. הם נוסעים לטייל בהודו בתקווה שבמקום רחוק מהבית והחברים, משהו יקרה. הודו לא מאפשרת להם להסתיר את האמת שממנה פחדו, ויונתן, לראשונה בחייו הבוגרים, מוצא את עצמו לבדו.

הוא ממשיך לטייל כשתחושת החופש והעצמאות מלווים אותו. הוא פוגש אנשים מעניינים והזויים וכשסוף סוף מצליח לשכוח מיעל, הוא מכיר את מיכל.

אחרי שנסעו כמה ימים ברציפות, אחרי שהחליפו כמה רכבות בדרך, הם כמעט מגיעים לנקודה הכי דרומית בהודו. דווקא שם, בכפר פסטורלי השוכן על שפת הג'ונגל, בגסט האוס הנמצא על צוק שמשקיף לים, מיכל מאבדת את שפיותה. יונתן, המום ומפוחד, מתלבט אם לברוח, או להישאר ולהתמודד עם פרצופו האמיתי והמכוער של השיגעון. הוא מחליט להישאר ובכך גורם לקורא להתאהב, לרחם ולהעריץ אותו בו זמנית.

ספר כזה עוד לא כתבו על הודו. ספק אם יהיה למישהו האומץ!

זהו ספרו הראשון של עמי סמולרצ'יק. הספר ראה אור בשנת 2005 ומאז ועד היום פזור בכל רחבי הודו ונקרא בשקיקה ע"י אלפי מטיילים. כיום במהדורתו החמישית.

טיפ לקוראים – חפשו את הטוויסט בספר. מעטים הקוראים שעולים עליו. מי שקולט – נגנב!  לא מצאת? מת לדעת מה הטוויסט? הרשם כחבר וגלה את התשובה בדף המיוחד "לחברי האתר בלבד!"

למה לי להרשם?


 

 

לקריאת כתבה על הספר והמחבר 

 

sticker_ami.jpg

ami_smoke.jpg

 

קטע מתוך  – איפה אתה / עמי סמולרצ'יק 

אנחנו הולכים ולא יודעים לאן. לא מדברים הרבה. רק הולכים. הולכים לאיבוד. "יונתן בוא נחזור לפני שיחשיך. אני לא רוצה לחזור בחושך."

"מה, את מפחדת בחושך? אל תדאגי מותק, אין לך מה לדאוג, את איתי פה."

יעל צוחקת.

באחד השבילים אנחנו קולטים שני בחורים. מקילומטרים קולטים שהם ישראלים. מקילומטר גם שומעים על מה הם מדברים. אחד קטנצ'יק עם חצאית כמו של ההודים וקשת צבעונית על הראש, שאוספת את השיער שרק התחיל לצמוח אחרי שטחנו אותו שלוש שנים בצבא, ומאחוריו אחד שמן גדול, שכבר מצליח לעשות קוקו קטן.

"כמה עלה לך השרוואל?" שואל הקטנצ'יק.

"מאתיים רופי," עונה לו השמן עם הקוקו.

"מאתיים רופי? עבדו עליך," אומר הקטנצ'יק.

"סליחה," יעל פונה אליהם, "אתם יודעים איך מגיעים מפה לכפר בצד השני?"

"איסתא, אה?!" אומר הקטנצ'יק.

"לְרַשוֹל," אני עונה.

"לְצַ'אלַל," יעל מתקנת.

אסור לי לעשן יותר מדי, אחרת אני מאבד כל כיוון. הקטנצ'יק מחייך ואומר "איסתא, אה?!" מה איסתא, על מה הוא מדבר? "מתי הגעתם?" הוא שואל.

"אתמול."

"איסתא!"

מה יש לו, מה הקטע שלו עם האיסתא הזה? "לוּפְטָהנְזָה!" אני יורה מהשרוול.

"מה לופטהנזה?"

"באנו בלופטהנזה."

"על מה אתה מדבר?"

"על מה אתה מדבר?"

"אתה מקסס אותי?"

"מה זה?"

"איסתא, נו..."

"אני מסביר לך שקנינו את הכרטיסים ישירות מלופטהנזה. מה אתה רוצה, אין לנו שום קשר לאיסתא."

"לא, יא שרוט, אתה לא מבין," והם מתחילים לצחוק, "איסתא זה כינוי למי שרק הגיע להודו," ויורק מוחטה שנוחתת בול על פרח לידנו. יופי. מצחיק נורא. תיכף גם ידביקו פה דרגות פז"מ על הכתפיים. "אני רואה שאתה קצת לחוץ," הקטנצ'יק ממשיך, "אז אני אסביר לכם איך אתם מגיעים הכי מהר. תלכו בשביל הזה עד שתגיעו להתפצלות, קחו את השביל הימני, תלכו איתו עד לנהר, מצד ימין תראו אומגה, תעלו עליה. חמש דקות ואתם בצד השני בכפר שלכם."

רגע רגע רגע, מה קורה פה? זה שיעל יכולה לקלוט עלי שאני לחוץ – אני מבין, כי בכל זאת אני איתה כבר כמה שנים. אבל הבחור הזה... מי הוא בכלל? הוא בכלל מכיר אותי? אני מדבר איתו כולה דקה והוא כבר קולט אותי? מה קורה לי. לא בא לי שכל אחד יראה מה עובר עלי. "אחי," אני שואל אותו, "בן כמה אתה?"

"עשרים ואחת," עונה על אוטומט ושוב יורק.

"אז כשאתה היית בן שמונה, אני כבר הייתי משפצר באנגים בדקה. ככה שאל תשחק לי אותה גיבור גדול," ומביא חתיכת מוחטה שנוחתת לי ישר על הג'ינס.

יעל צוחקת.

אני מצליח עוד להצחיק אותה. אני אוהב את זה שאני מצחיק אותה. זה נותן לי הרגשה טובה. אני חושב שברגע שמישהו מצחיק אותך, אתה אוהב אותו באותו רגע. היא צוחקת עכשיו מאיך שאני מתעצבן וזה נעים לי. זה כל כך נעים שאני לא רוצה שזה יפסיק.

"צִ'ילוּם?" שואל הקטנצ'יק.

"יש לנו פֶרְסְט קְרִים מֶלַנָה," אומר השמן עם הקוקו.

הקטנצ'יק מוציא מתוך התיק ההיפי שלו סוודר קטנטן שסרוג בכל מיני צבעים. מתוכו הוא שולף צינור חרסינה בצורת קונוס, שנראה כמו שופר, אבל בלי הספירלה.

"את רואה יעל... זה צ'ילום."

"לא סתם צ'ילום," מתקן אותי הקטנצ'יק, "זה צ'ילום איטלקי. מאה דולר."

"מאה דולר?" אני קורץ ליעל, "דפקו אותך!" ומסתכל לראות אם הצחקתי אותה.

הצחקתי.

"אחי," הוא מסתכל לי בעיניים, "בוא אני אסביר לך משהו שהרבה כמוך לא מבינים. הצ'ילום הזה שאני מחזיק עכשיו לפניך... אתה איתי?... כמו שאתה רואה אותו... כן?... זה הצ'ילום של האיטלקי בכבודו ובעצמו! קניתי את זה ממישהו שהכיר אותו באופן אישי. אתה מבין על מה אני מדבר איתך? הצ'ילום הזה כמו שאתה רואה אותו עבר מאות פַּאפִים, מאות טולות של ג’אראס עברו דרכו. גדול גדולי הסטלנים עישן בו. מעצב מספר אחד בעולם של הצ'ילום בנה אותו. תראה איזה משקל יש עליו. תראה איזה עבודת יד. זה אמנות אחי, אמנות!"

"וואלה," אני מתפעל. "אה, יעל? אמנות." יעל קולטת את העיניים שלי נדלקות וזה לא מצחיק אותה. הקטנצ'יק מוציא מהכיס גוש שחור של ג’אראס ומדביק לי אותו לאף.

"תריח. פרסט קרים מלנה. תראה איזה יופי. אתה רואה את החתיכה הזאת, אני עשיתי אותה לפני חודשיים כשהייתי פה. עליתי להרים של כפר מלנה. עליתי הכי גבוה איפה שגודל הגראס הכי טוב לג’אראס. התמקמתי לי באיזה מערה להעביר את החודש. היה שם איזה בָּאבָּא, אז גירשתי אותו שלא יתקרצץ עלי. אתה יודע, באבא מתנחל כזה, לא באבא אמיתי. באבא שעושה מקל הליכה במקום לעשות ג’אראס. בקיצור, אני מגרש אותו מהמערה, מכסח כמה שיחים ומתחיל לעשות ג’אראס. אחרי חודש אני קובר את הג’אראס בחצר של איזה משפחה הודית ועכשיו תראה איזה קטע! היום הלכתי למשפחה הזאת, הפכתי להם שם את כל החצר ומה אני מוצא אחי?! אה...?! תראה איזה חומר! חומר בן זונה."

"צירוף מיקרים," אומר השמן עם הקוקו.

"לא צירוף מיקרים," מבטל הקטנצ'יק, "קארמה."

"בן זונה של חומר," אני מאשר.

"שאני יעשה לנו איזה קטנה צ'ילום מלנה?" מציע הקטנצ'יק ושולף קססונית מקליפת קוקוס מעוטרת באבנים וחרוזים.

"יפה הקערה, כמה עלה?" אני שואל.

"עבודת יד," הוא אומר ומראה לי אותה מקרוב, "שבועיים לקח לי לעשות אותה. הייתי דלוק שבועיים רצוף מלִקְוִו'יד קליפורניה סָנְשַיין אורגינל ועבדתי על הקססונית הזאת כמו פיקאסו." שוב פעם הוא מתחיל עם השמות. "אבל עזוב אותך אחי, זה לא בשבילך. אתה לא טיפוס של קליפורניה."

"וואלה, אז מה כן בשבילי?"

"אתה..." הוא מפסיק את פעולת הקיסוס ובוחן אותי ארוכות כמו אחד שקורא בקפה, "אתה בן אדם רק לג’אראס ואקסטזי."

"אשכרה ככה," מאשר השמן עם הקוקו ומוסיף "כדאי שתאמין לו. פיקסו יודע על מה הוא מדבר. אתה מקבל פה טיפ לכל החיים."

"שׁ  וּ פיקסו? ככה קוראים לך?"

"יחזקאל. אבל כולם קוראים לי פיקאסו," ומביא חתיכת מוחטה ענקית על איזה שיח. אני פתאום קולט שהשיח זה שיח של גראס. ומאחוריו עוד שיח של גראס וגם מאחורינו. ובעצם הכל פה מסביב שיחים ענקיים של גראס. "אחי..." פיקאסו פונה לשמן עם הקוקו, "תכין לי טוֹסְט." השמן עם הקוקו שולף סיגריה ומחמם אותה על המצית עד שהיא באמת נעשית שחורה כמו טוסט שרוף. יעל מסמנת לי עם העיניים שנזוז. אני מסמן לה עוד מעט. האמת, אני די מסטול מהג'וינט הקודם, אבל בא לי לעשן מהצ'ילום של פיקסו, לראות כמה זה חזק. "איפה סַפִי?" שואל פיקסו.

"מי זה ספי?" אני שואל, "אתם מחכים למישהו?"

"אין לנו ספי," מגחך השמן עם הקוקו. פיקסו עוצר את מלאכת הקיסוס וממשש את השרוואל הבורדו של השמן. "יאללה, תרום את השרוואל לספי," וקורע ממנו חתיכה. הוא מלפף את החתיכה שקרע על הפתח הצר של הצ'ילום, שם אבן בפתח השני ומרוקן לתוכה את הקססה. בשתי ידיו הוא אוחז את הצ'ילום, מדביק אותו למצח, עוצם את עיניו ובקול עמוק קורא "בּוּם שִׁיוָוה אוֹם שַאנְקַאר בּוּם," כאילו היתה זו תפילה של כל נדרי. "בום," עונה לו השמן עם הקוקו, כמו עונה לו 'אמן' ומדליק לו את הצ'ילום. פיקסו מתחיל למפמפם ואז לוקח שאכטה עמוקה ומחזיק בריאות. "בּוּלֶנַאט!" הוא מכריז לבסוף, מוציא את העשן הסמיך כאילו היה אגזוז של טנדר דיזל מקולקל, משתעל כמה פעמים ומעביר לשמן עם הקוקו. השמן עם הקוקו חוזר על אותו טקס ומעביר לי. אני לוקח שאכטה ומעביר ליעל. יעל מסתכלת עלי ומעבירה לפיקאסו. פיקאסו שוב מדביק את השופר למצח, נותן את התפילה ולוקח וואחד שאכטה. הוא מתחיל להשתעל כמו אחד שמכין מוחטה רצינית ליריקה. כל הג'יפה עולה לו לגרון ואז בשניה אחת, כמו קלינט איסטווד ששולף אקדח, הוא קם ויורק ממש במקרה על אותו פרח ממקודם. הפרח מת, נופל בשניה. הוא מסתכל על המוחטה שלו ומבלי להסתובב אומר לי "בוא'נה... מה שיצא לי עכשיו מוחק אותך לשלושה ימים."

"יונתן, בוא נזוז."

"שניה, יעל," אני מתגלגל מצחוק, "הוא הורס אותי, הבן אדם הזה."

"תעשה לי טובה..." היא עונה בחוסר סבלנות, קמה מהמקום ומתחילה ללכת.

"יאללה...סלאמת." אני נפרד מהם והולך אחריה. עיט בשמיים מלווה אותנו בדרכנו לאומגה.

 

 

הרשם כחבר וכנס לדף המיוחד "לחברי האתר בלבד".  

למה לי להרשם?

מוזה הוצאה לאור

לרכישה לחצו כאן
שלח תגובה
חזור לרכישה לחצו כאן
    

 קטלוג ספרים » פרטי הספר תקנון האתר                                                  הקמת אתר אינטרנט - מיזו